ב- 20 לספטמבר 2015, ממשלת ישראל אימצה החלטה בדבר קביעת יעדים לפליטות גזי חממה לקראת כנס האקלים הבינלאומי בפריז בחודש נובמבר. כחלק מההחלטה לצמצום פליטות גזי החממה בשנת 2030, הממשלה שמה יעד של 7.7 טון פליטות פחמן דו-חמצני לנפש בישראל – צמצום של כ- 20% ביחס לנתוני פליטות של שנת 2013 לנפש. מעניין לציין שבסך הכל, בהתחשב בגידול האוכלוסין, ישראל למעשה תפלוט יותר גזי חממה מאשר כיום, ולכן ההחלטה גררה ביקורת של ארגוני הסביבה, הרואים בכך פיקציה. הנושא היותר מעניין הוא החלטות אופרטיביות, כמו קביעת יעד של 17% ייצור חשמל ממקורות מתחדשים, צמצום של 20% בתנועת כלי רכב פרטיים, ויעד מעט יותר עמום של צמצום 17% בצריכת חשמל במשק לעומת תסריט "עסקים כרגיל" (שלא לחלוטין ברור על בסיס מה מחושב). על התמונה הגדולה של משק האנרגיה הישראלי בעשור הקרוב – בהמשך.
ראשית כל יש לציין, שלמרות שישראל חתומה על אמנת קיוטו, אין היא מחויבת בצמצום הפליטות מתוקף האמנה, כיוון שמוגדרת כמדינה מתפתחת, ולכן אימוץ מדיניות צמצום הפליטות הוא וולונטרי. בפרספקטיבה זו, הביקורת כלפי הממשלה הישראלית בנושא צמצום יעדי פליטות הפחמן היא קצת פחות מוצדקת. יחד עם זאת, אי התקדמות להשגת יעדים קודמים של הממשלה מהווים כנראה סימן שלילי לבאות. זה כבר דיי ברור שישראל כנראה לא תשיג את יעד צמצום הפליטות שלה בשנת 2020 מתוקף מדיניותה בתחום האנרגיה והאקלים. כמו כן, ממשלת ישראל גם צריכה להיות ראלית ביחס למתרחש במשק האנרגיה בעולם, כך שייתכן מאוד שיעדים ספציפיים בתכנית פשוט לא מתיישבים היטב עם המגמות הטכנולוגיות הקיימות.
ובכן, בתכנית העדכנית לשנת 2030 הממשלה שמה ליעד הגעה ל- 17% ייצור חשמל ממקורות מתחדשים, תוך צמצום 17% בצריכת חשמל לעומת תסריט "עסקים כרגיל". מדובר בעלייה משמעותית מיעדי אנרגיה במשק החשמל לעומת היום ולעומת יעדי שנת 2020 - יעד של 10% ייצור חשמל ממקורות מתחדשים בשנת 2020, תוך השגת צמצום צריכה של 20% לעומת תסריט "עסקים כרגיל) – תכנית שככל הנראה המשק הישראלי יצליח להשיג רק חלקית (ע"פ הערכה אחרונה 7% ממקורות החשמל יהיו מתחדשים). בנוסף, ייתכן שחלק גדול מהיעד של 2030 יהיה בכלל התאמה למצב השוק, שבו האנרגיה הסולארית הופכת להיות שחקן חשוב, שהולך בקרוב להתחרות בתחנות הכוח המונעות בגז טבעי מבחינת עלויות. כך שלמעשה, לא יהיה בכלל צורך בהשקעות וסובסידיות. מה שלא ברור בהחלטת הממשלה זה כיצד מחושב היעד של צמצום בצריכת חשמל ובאופן ספציפי מהו אותו תסריט "עסקים כרגיל" – האם הוא מבוסס על תסריט "עסקים כרגיל" ששימש לקביעת יעדי 2020 או שמדובר בהערכה עדכנית יותר. אם תסריט עדכני מחושב לפי גידול לינארי בצריכת אנרגיה במשק בעשורים האחרונים – מדובר אם כך בסוג של ניחוש, כיוון שצריכת החשמל במשק כבר לא גדלה לינארית. באופן ספציפי גם ספק רב אם בעשור הקרוב יהיה צורך ביתירות אנרגטית של 10% חשמל במשק, בזמן שהמערכות יהפכו למבוזרות יותר וחסכוניות יותר, לרבות האפשרות של כניסה מאסיבית של טכנולוגיות אגירת אנרגיה ורשת חכמה. בנוסף, יש לציין שלמרות שמדינת ישראל שמה יעדים לשימוש בחשמל ממקורות מתחדשים, אין כלל התייחסות עד היום לנושא קביעת יעדים לשימוש גז טבעי ופחם להפקת חשמל – נושאים שמצטרפים להיעדר רפורמה במשק החשמל מזה יותר מעשרים שנה.
בנושא של תחבורה, הממשלה מציינת יעד מעניין של צמצום נסועה ברכבים פרטיים בסדר גודל של 20% לעומת "עסקים כרגיל" (שוב נעלה כאן שאלה כיצד מחשבים את "עסקים כרגיל"). רכבים פרטיים כידוע אחראיים לחלק ארי מצריכת הדלק במדינה, וההחלטה בדבר יעדי הנסועה מצטרפת ליעדי ממשלה בדבר קידום תחליפי נפט לתחבורה – תכנית רב-שנתית של משרד ראש הממשלה, שמייעדת צמצום של 30% בצריכת נפט בתחבורה בשנת 2020 וצמצום של 60% בצריכת הנפט בשנת 2025. למעשה, אפשר להגיד שההחלטה על צמצום נסוע של ברכבים פרטיים וההחלטה על קידום תחליפי נפט בתחבורה משלימות האחת את השנייה. ההחלטה על צמצום הנסוע של רכבים פרטיים תקדם ברמה הביצועית ככל הנראה את תחבורה ציבורית ואולי גם טכנולוגיות שיתוף רכבים ושיתוף נסיעה, ואילו תכנית לקידום תחליפי נפט בתחבורה תקדם בעיקר טכנולוגיות הנעה בגט"ד, רכבים חשמליים והכנסת דלקים ביולוגיים וסינתטיים לשימוש רכבים קיימים. למרות היעדים השאפתניים, גם כאן יש לציין את העיכובים האינסופיים בתחום – בין אם בפרויקט חשמול הרכבות, ובין אם בהכנסת טכנולוגית גט"ד לתחבורה. אולי נתנחם בעובדה שלפחות בטר פלייס הספיקה לכוון את הרגולטורים לקבוע הוראות לרכבים חשמליים וטעינתם, למרות שיש עדיין מעט כאלה שנוסעים בכבישי ישראל.
מעניין לציין שלמרות שדווקא בישראל יש שימוש נרחב באנרגיה סולארית לצורכי חימום ובמידה מסוימת לתעשייה וגם החלה לאחרונה כניסת גז טבעי לשימוש מפעלים, אין שום מדיניות ויעדים בנושא משק אנרגיה תרמית בידי ממשלת ישראל. צריכת אנרגיה לחימום ולתהליכים מכאניים בתעשייה מהווה סדר גודל של כמעט 20% מכלל צריכת האנרגיה הראשונית במדינה, כך שמדובר בנושא חשוב למדיי, שעד עתה אין בו מדיניות מסודרת, פרט לחובת התקנת דודי שמש בבתים פרטיים חדשים עד גובה מסוים.
לסיכום, החלטת הממשלה בדבר קביעת יעדי משק אנרגיה לשנת 2030 הנה החלטה חשובה, אך למעשה מטפלת רק באופן חלקי בנושא תכנון משק האנרגיה העתידי. משק האנרגיה הישראלי עובר תמורה חסרת תקדים באופן הפקה וחלוקה של אנרגיה בשנים האחרונות – תהליך שימשיך גם בעשור הקרוב. אחד השינויים הגדולים שמתרחשים כעת הוא כניסת יצרנים פרטיים לתחום הפקת חשמל מבוזר - שינוי שעלול להביא הרבה תעשיות ישנות לידי משבר, אך ברור כי זוהי גם הזדמנות עסקית מעניינת ליזמי חשמל רבים, החל מחקלאים שמקימים מתקן סולארי קטן על גג הרפת, דרך תחנות כוח בטכנולוגיה סולארית וביוגז במועצות מקומיות ועד לתחנות כוח גדולות בגז טבעי. ההזדמנות לכניסת יזמים לשוק באותה מידה עלולה להיות גם חרב פיפיות - שינויים תכופים בתעריפי חשמל ליצרנים, אתגרים רגולטוריים, הסדרים כוללים שנכפים על משק החשמל וכניסה של טכנולוגיות חדשות מבשרים לעתים שינויים קיצוניים בכדאיות כלכלית של פרויקטים. השינויים במשק האנרגיה נוגעים לא רק להפקת חשמל, אלא במידה רבה גם לכניסת מוצרים וטכנולוגיות חדשות לשימוש רחב היקף בתחבורה ותעשייה. לפנינו תקופה בה יהיה תפקיד מפתח לגז הטבעי וניגזורתיו, ובמקביל שימוש גובר בטכנולוגיות מתחדשות בהפקת החשמל, אגירת אנרגיה ואף בתחבורה, שככל הנראה תשנה את פניה בצורה קיצונית.
