זה לגיטימי להתווכח על כיוון התפתחותו של משק החשמל בישראל, אך לעתים באות התרחשויות שמסמנות מגמה בלתי ניתנת לעצירה. אומנם קיימת מדיניות ממשלתית מסוימת בישראל לעשור וחצי הקרובים בנושא משק אנרגיה באופן כללי ומשק החשמל באופן ספציפי, אך כנראה שהרגולטור בסופו של דבר יצטרך להתאים את מדיניותו בפועל למגמות טכנולוגיות וכלכליות - בין אם ירצה או בין אם לאו. קשיים תפעוליים וסכנת פשיטת רגל של חברת אבנגואה, שותפה של שיכון ובינוי בפרויקט תרמו-סולארי באשלים, מסמנת כנראה את תחילת הסוף של פרויקטים תרמו-סולאריים בישראל, אך גם מגבלות ביכולת של הרגולטור לבצע ניתוח טכנו-כלכלי של מגמות בתעשיית החשמל לטווח הבינוני והארוך.
אפשר לדון האם אי הצלחה במימון והקמה של מתקן תרמו-סולארי גדול היא בגדר "פרפוריה האחרונים" של טכנולוגיה תרמו-סולארית כאמצעי לייצור חשמל, או שזה רק עוד שלב באבולוציה טכנולוגית. אין ספק שטכנולוגיה תרמו-סולארית היא שיטה מדהימה לייצור חשמל והפוטנציאל שלה עוד לא מוצה, בייחוד בהקשר של אגירת האנרגיה, אך בעת זו כן הטכנולוגיה של שוקת פראבולית וכן טכנולוגית המגדל הסולארי לא מתקרבות אפילו להתחרות מול טכנולוגיה פוטו-וולטאית מבחינת מחיר החשמל המופק וקלות של ישימות הנדסית. ההבדל בין הטכנולוגיות האלה מבחינת עלות-יעילות אף הולך ומתחדד במהירות. כמובן, הדבר רלוונטי לשלב נוכחי, בו אנרגיות מתחדשות מהוות חלק שולי בייצור החשמל במדינה, וייתכן שבמצב של עליית רכיב ייצור של אנרגיה סולארית אל מעבר לעשירית החשמל המופק ברשת יהיה צורך באגירת אנרגיה משולבת. בשלב זה, אמצעי אגירת אנרגיה באמצעים אלקטרו-כימיים וגרביטציוניים הם יקרים למדיי, כך שיש עוד מקום לפיתוח טכנולוגיה תרמו-סולארית שמשלבת אגירה, אך זמן היישום שלה עוד לא הגיע.
הדיווח על סכנת קריסה של חברת אבנגואה בא בתזמון מעניין - זה קורה ימים בודדים לאחר פרסום מכרז של הרשות לחשמל בנושא קבלת יעוץ חיצוני לשינוי מבני במשק החשמל בישראל. מדובר במקריות כמובן, אבל כנראה שקובעי מדיניות האנרגיה בישראל מודים שהם אינם מסוגלים לבצע תחזית נאותה ולהתוות תכנית רגולטורית שתשב בקנה אחד עם השינויים הטכנולוגיים הכבירים בתחום האנרגיה. המכרז של הרשות לשירותים ציבוריים חשמל משבוע שעבר גם פורס באופן קר את ההנחה כי לא ניתן להגיע להסדר בנושא רפורמה במשק החשמל ויש לבחון אלטרנטיבות. זוהי הודעה עקיפה בכישלון והיא לא דבר חדש - מאז 1996 נעשו ניסיונות בישראל להביא להפרטה מלאה או חלקית של משק החשמל, אך ללא הצלחה יתרה. אז הרשות לחשמל לא מתמחה בניתוח טכנו-כלכלי של מגמות טכנולוגיות וגם לא ממש יודעת להביא להפרטה או אפילו שינוי מבני במשק החשמל בעצמה (ונודה כי זה לא באמת אשמתה), אבל לפחות מפרסמת כמה נתונים מעניינים על משק החשמל בישראל.
אז להלן כמה פרטים מהמבוא למכרז. ראשית, הרשות לחשמל מציינת שחברת החשמל ירדה מנתח של 98% במקטע הייצור בשנת 2013 ל- 75% בלבד כיום, הודות להפעלת מספר תחנות כוח פרטיות בגז טבעי ובמידה פחותה גם מתקנים סולאריים פרטיים. הנתון השני מתייחס לכך שמשק החשמל בישראל כבר יכול להימדד ב- 16 ג'יגהוואט שיא, כאשר הייצור השנתי המצטבר מגיע לכדי 60 טרהוואט-שעה – וזה מתייחס לסך הייצור של חברת החשמל והחברות הפרטיות בשוק. שלישית, בקיץ האחרון, כידוע, הצריכה הגיעה לשיא של 12.8 ג'יגהוואט, מה שלא יצר בעיה מיוחדת באספקה עקב יתירות כושר ייצור. הרשות לחשמל לא מציינת זאת במבוא למכרז, אבל חשוב לדעת שלמרות שהייתה יתירות בכושר ייצור חשמל, המשק למעשה מתקרב לקצה יכולת ההספקה של גז טבעי ממאגר תמר, כך שלקראת 2017 ניתקל בבעיות בנושא. דבר אחרון שאולי שווה לציין מהמכרז הבינלאומי הוא שהרשות לחשמל צופה שנתח השוק של חברת החשמל במקטע הייצור ירד ל- 60%, וזה יקרה מספיק בקרוב כדי להיערך ל"שינוי מבני".
בתמונה שדה סולארי תרמי בטכנולוגית מגדל סולארי בדרום ישראל (השדה לא קשור באופן ישיר לנושא הסקירה).
